לאחרונה הייתה לי שיחה, עם גורם חינוכי, שטען שהאופי של הילד דיכאוני, וממומר.
אני מזמנת את ההורים לפגישה. אני מספרת לילד שבגלל שסיפר לי שקשה לו, אני מנסה לחשוב עם ההורים שלו, איך לעזור לו. אני מרגישה שעצם ההתייחסות לדבריו והרצון לגייס ולדבר עם הוריו, כבר מרגיע אותו.
אולי הילד פשוט זקוקה להרבה הכלה, הקשבה, מגע וחום?
ילד שכועס ותוקפני רבות, או שקט מאוד, או ממורמר וחסר שמחת חיים…, זו דרכו להראות שקשה לו.
אולי לא קל לראות את מה שהוא רוצה להגיד ולהראות. אולי יקח זמן עד שבאמת יעז לומר את מה שמרגיש?
לפעמים כח היא המוכנות להיות חשופים, פגיעים, ממורמרים, עצובים, שקטים, כועסים…., ללא ניסיונות לרצות את הסביבה. היכולת לאפשר לעצמנו להיות אותנטיים.
אני נזכרת בשיר של מירי מסיקה/ “אישה חרסינה"
השיר מספר על אישה שאומרת שכלום לא ישבור אותה, היא מנסה להראות חזקה כלפי חוץ.
“אך אישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה, את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה".
ובהמשך נאמר: “מדהים כמה כח יכול להיות שביר".
אז כן, זו האמת, שלהיות תמיד בעשייה, לשדר כלפי חוץ שהכל בשליטה, שאנו חזקים, לא נשברים… זו למעשה הגנה, פחד מלפגוש בחולשתנו. הפחד רגע לעצור, להתבונן, לגעת בכאב, בקושי, ברגעים שבהם אנו לא שלמים עם עצמנו. לאפשר לעצמנו להישבר, לחוות תחושת ריק, חוסר אונים ולמצוא מתוך הרגעים האלו את החמלה והאהבה לעצמנו.
לאפשר לעצמנו ליפול, ולמצוא את הכח להמשיך, לקום ולא לוותר. להצליח ל"פתוח דלת", להישען ולהיתמך באחר. לא לפחד לגעת בפגיעות של עצמנו, ללמוד ממנה על עצמנו, לגדול ולהחכים מהניסיון שלנו. להצליח להיות באינטימיות עם עצמנו. בשקט, בלי כל הרעשים מסביב.
התנהגויות אלו הן שמבטאות עוצמה וכח פנימי!!!
לסיכום, אני מאחלת לכולם לא לפחד, להעז, להתנסות ולעמוד על שלכם. ואם בדרך צריך אפשר גם להישבר לבכות, לכעוס, להרפות, לסלוח, לאהוב…, אבל מה שחשוב זה שנמצא בתוכנו את הכח לצמוח, ולקום מהכאב והמשבר, חזקים יותר.
שנצליח להישאר נאמנים ולא נוותר על עצמנו.
והכי חשוב, שנדע להעריך ולכבד את עצמנו, על עצם היותנו אנחנו.
אישה חרסינה/ מירי מסיקה
המציאות השבורה לקחה אותה רחוק
הרבה ימים של בכי, מעט ימים של צחוק
תמונות ילדות של קיץ תלויות לה על הקיר
מדהים כמה חיוך יכול להסתיר
היא הבטיחה לעצמה: גם אלוהים לא יעזור
כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה
והיה לה מן מבט עם כוח לא מוסבר
היא פיזרה הרבה שקרים אבל לא את השיער
עם צרידות כזאת כהה גם בצחוק הכי בהיר
מדהים איך שכוח יכול להיות שביר
והיא הבטיחה לעצמה…
ושנים היא לא חשפה בפניו את הקלפים
רק בחושך הסודות שלה הפכו להיות שקופים
והוא ראה אותה עמוק גם בלי לדבר
מדהים כמה שתיקה יכולה לספר
והיא הבטיחה לעצמה…